באנו לכאן עד הונג קונג

בסוף השבוע זכינו לראות קונצרט משובח של וירטואוז מדהים בשם דיוויד ברוזה. הבחור הכשרוני הזה פרט על גבי הגיטרה הישנה שלו במשך שעתיים שלמות וסחף אחריו קהל אוהד שזכה לשמוע חלק משיריו המפורסמים. המופע היה מרגש ומחשמל ולא ידעתי שכאלו הרמוניות יכולות לנבוע מגיטרה אחרת. כמו בכל אירוע שבו משתתפים יהודים ישראליים חלק מהקהל (שכמובן הגיעו למופע - הרי אי אפשר לפספס הזדמנות לרכל) אמר בסוף המופע שהוא לא נהנה בגלל החלטתו האישית של הזמר להפסיק לשיר לאישה שאיתו ולשיר לאישה אחרת (קרי להיפרד מאשתו לאחר שנים רבות). אני מסכים שהנ"ל סלבריטי שמשמש דוגמא לאחרים אבל אי אפשר לדון אדם עד שמגיעים למקומו ואת אותם צבועים שאמרו מה שאמרו ושאין לי ספק שנהנו מאוד בהופעה הזו אני שואל, אם היו מוכנים לשלם את מחירו של כרטיס נוסף (יענו בונוס לזמר) אילו האמן לא היה נפרד מאשתו. כיוון שאני יודע שהתשובה שלהם היא לא (כמו כל ישראלי ממוצע הם לא רוצים להרגיש דפוקים), אני ממליץ להם בחום לא לחוות את דעתם כפי שעשו זאת כי אף אחד באמת לא יודע את הפרטים. אני ואשתי אגב נהננו מאוד מהמופע וכמה דקות לפני תחילת המופע אפילו הסמקתי קלות כיוון שאפשר לאמר שרכשתי לעצמי מקום של כבוד בפנתיאון המקומי עת שמי הוזכר כאחד האנשים שתרמו למופע דבר שהתבטא בקואורדינציה בן אנשי הסאונד המקומיים ואיש הסאונד של האמן מר כ'. בערב שקדם למופע נקראתי גם לעזור בצילומים של ארוחת ערב לאנשי וי איי פי וכאות תודה על עזרתי קיבלתי מהמארגנים שעשו עבודה מדהימה (ראויה לציון גברת ד') צילום ודיסק חתומים ע"י האמן שעליהם אני מודה. כיוון שהיייתי מעורב, זכיתי (לפני המופע ובלי קהל) גם לשבת על הכיסא שעליו ניגן מר ד' במהלך המופע וכך קיבלתי את האפשרות לראות, למרות שהוא עצמו עוצם את העיניים ברוב חלקי המופע, איך נראים הדברים מן הזווית שלו.

מותר לומר מילים: נתן אלתרמן לחן: דיויד ברוזה היום דועך. שקיעה נדלקת. אני הולך מאד בשקט. החול אדום. הרוח - תכלת. מחייק היום שימשו נופלת. הים לשמאל. העיר מנגד. אוויר כחול אורג לי בגד. מה יש לי עוד? מה עוד היה לי? מותר להיות סנטימנטאלי. מותר לומר למוח - הרף! גם המחר ימות בערב. גם המחר ישכב לנוח מבלי שכר כגר שכוח. ומה שכאן רתח בקצף יהי קטן על סף העצב. ויום ידעך ועיר מנגד - ואיש נידח ילך בשקט.