לא, אני לא אומר שמבנה האישיות שלי השתנה - פרויד היה כועס עלי. אני מציע שקרו לי לא מעט דברים ושכמה מן ההרגלים או קווי החשיבה הקודמים שלי השתנו. הפכתי מאיש של עקרונות שלא תמיד היה להם בסיס לאדם, בשר ודם, שחושב ופועל בצורה אמיתית וטובה יותר והינה כמה דוגמאות :
- בעבר, לא הייתי מסכים ללבוש חולצה עם כיס שלא היו לה כפתורים בצאוורון. כן כן, אשתי יכולה להודות שכל מה שקשור בפרטי לבוש והנעלה היה בגדר יהרג ובל יעבור אצלי ולא פעם היא החזירה פריט זה או אחר לחנות כי לא התחברתי אליו בגלל עקרונותי. אז נכון שגם היום אני די קשה אבל נפתחתי יותר לכיוונים שלא הייתי אפילו מסוגל לשקול בעבר. היום תוכלי למצוא אותי משוטט ברחוב עם חולצה סגולה בלי כפתור בצאוורון וידי עוד נטויה.
- תמיד הייתי איש של בוקר וכאן שום דבר לא השתנה. אתמול ראינו סרט ביחד וכמו תמיד נרדמתי על המיטה. בשעה עשר בערב אני פגר ובבוקר אני פנתר (לפחות בכל מה שקשור בקימה מוקדמת) - כן מה לעשות, קשה לי לתפקד בשעות הקטנות של הלילה הלימודים. הלימודים באו"פ גרמו לי להיות לומד עצאמי ואחראי בעל משמעת עצמית גבוהה וכאן השינוי האמיתי. אם פעם הייתי הולך לישון (נופל שדוד הוא תיאור טוב יותר) וקם למחרת עצוב שלא הספקתי לעשות את כל מה שרציתי לעשות בלילה הקודם, היום אני מוצא את עצמי מחוייב לעצמי ולכן אמש לא נלחמתי בגוף ונרדמתי כמו תמיד אבל לא הרשיתי לעצמי לרחם על עצמי וקמתי בשלוש וחצי לפנות בוקר כדי לסיים לסכם את מה שרציתי.
- עניין אחר שקשור לקודם, למדתי שאם עושים שינוי במיינדסט אפשר גם לישון בשבע וחצי בבוקר. לפעמים יש לילות לבנים שבסופם הגוף זועק שהוא רוצה לישון אבל בגלל שאני חיית בוקר מלאת עקרונות (כפי שניסיתי לתאר בפיסקה הקודמת) הייתי נשאר ער שגרם לי לרטון בחלקים האחרים של היום וליפול עוד יותר שדוד ועוד יותר מוקדם על הכרית ואז לפתוח מחזור ארור של קימה מוקדמת והירדמות מוקדמת. אז הבוקר אחרי שסיכמתי משלוש וחצי את מה שהייתי צריך (כיוון שאני לומד אוטונומי אחראי), נשכבתי במיטה ונתתי לעצמי פקודה לישון. נכון שיש לי כאן את כל האמצעים לעשות זאת (זה לא היה קורה במקום אחר בלי עזרתה האדיבה של גברת הלפרית) ואפילו אשתי היתה הבוקר בבית ותמכה ברעיון אבל השוני העיקרי הוא החשיבה החדשה שבה אני פוקד על עצמי לעשות משהו ואני פשוט מבצע את הפקודה וזאת כנגד העקרונות ההזויים שתפרתי לעצמי בעבר ככסות.
- לפני כמה ימים סיפרנו לילדינו על המעבר הצפוי. בני י' לא הפסיק לבכות וטען שהוא לא מוכן לכיתה ב' ושהוא לא ממש רוצה לעזוב כי יש לו כאן הרבה חברים. הסברתי לו שגם אנחנו עוזבים חברים, שגם אם ישאר פה הוא יצטרך ללכת בסופו של בר לכיתה ב' ושאנחנו נעזור לו בקליטה במקום החדש לרבות השתלבות בבית הסבפר, במציאת חברים ובתחומי עיסוק אחרי שעות בית הספפר (חוגים). לשמחתי וכפי שחברי הטוב ד' צפה העיות של ילדים קטנים הם קטנות ומיד אחרי שאמרתי לבני את מה שאמרתי הצעתי שנלך לגוגל מפס (מפות) ושם באפליקציה שנקראת סטריט ויו (מבט רחוב) נחפש את הבית שנגור בו ונטייל טיול וירטואלי ברחובות מסביב. בני הפסיק לבכות את אותו בכי מר כשראה את הבית ואפילו העלה חיוך קטן על פניו בשעה ששיחק את החצים ימינה ושמאלה וגילה את מגרש הבייסבול הסמוך לביתנו העתידי. בבוקר הוא אפילו שעה מה יהיה האורך של חוג הגולף ואז באמת הבנתי שהתנהגותו אמש היתה אפיזודה קטנה חולפת. אני מאמין שיהיו עוד משברים קטנים וגדולים שקשורים במעבר הזה השינוי העיקרי שחל אצלי ושאותו הייתי רוצה לציין הוא שבעבר הייתי פשוט מנסה להבין אותו ולדבר אליו כמו שעושים את זה עם מבוגר (לא הבנתי למה זה לא מצליח לי ולמה אני מתייאש מהר). לא הייתי מסוגל לגלות אמפטיה, להיכנס לנעליו ולחשוב מגובה העיניים שלו. בשנים האחרונות זכיתי לעדנה בתחום ואני מצליח יותר ויותר לעשות זאת. אני מצליח להיות יותר אמפטי , אני משתדל לשמוע לפני שאני מגיב (אין לי ספק שיש עוד הרבה מקום לשיפורים בתחום) , אני מנסה להציע פתרונות הולמים ולנחם שיהיה טוב מבלי (עד כמה שניתן) לזרות סוכר כציפוי לסוכריה מרירה.
- לפני כמה ימים הייתי צריך לסיים לכתוב איזושהי עבודה. ישבתי באותו היום ,קראתי חומרים, סימנתי פיסקאות וכתבתי את השלד עבור אותה עבודה. במהלך היום הוספתי מידע על גבי אותו השלד ובערב סיימתי את העבודה. רגע לפני שסיימתי חשבתי מה אני הולך להגיד לאשתי שישבה באותה העת בסלון. חשבתי שאומר משהו כמו "אני לא יודע איך, וכנגד כל הסיכויים השלמתי את המטלה". חשבתי על האמירה שבניתי לי בראש והבנתי שזו גישה לוזרית שליחוותה אותי שנים רבות. גישה שתולה תקוות בגורמים חיצוניים וממציאה הסברים שונים להצלחות וכשלונות. אם הצלחת אז המבחן היה קל ואם נכשלת אז המורה רצתה להתנכל לך. באותו הרגע אמרתי לעצמי שאני הולך לסלון ומודיע לאשתי בחגיגיות שדי לאותם הסברים מטופשים. סיימתי את העבודה כי היתה לי אסטרטגיה. סיימתי את מה שרציתי לסיים כי היתה לי תוכנית שחשבתי עליה לבד ושמוטיבציה פנימית ולא שום גורם חיצון גרם לתוכנית שלי לצאת לפועל, כל מה שאני עושה תלוי בי. ההצלחות הם שלי ובגללי והכשלונות (שמהם צריך ללמוד) הם גם באים מתוכי. השיר בתחתית העמוד אומר: "הפחדן שהיה כאן קודם, טוב שהוא הלך" אוני מרגיש שללא ספק עשיתי צעד ענק קדימה.
- ונסיים במשהו באמת כייפי. בעבר לא הרשתי לעצמי להתפנק וגם לא נתתי לעצמי את האפשרות להתחבר לצד הנשי שבי . לפני כמה ימים אשתי השאירה בטעות במקלחת סקרבס (סבון המכיל גרגרי חול) בריח משכר של אשכולית אדומה. החלטתי לנסות אותו על גופי במהלך המקלחת היומית בבוקר ונהנתי מאוד. שיצאתי גיליתי את קרם הגוף בריח של זיתים וחמאה וגם אותו כמובן ניסיתי. כמובן שמאזהנ"ל הפכו לחלק בלתי נפרד משגרת יומי ובעודי כותב שורות אלו אני לא מפסיק להתפעל ובעיקר להריח את השיירים של אותם תכשירים נפלאים המומלצים בחום לכל גבר.
וטוב לי או כפי שתאר זאת בצורה יוצאת מן הכלל החבר של נטאשה : "אין לי מילים לתאר את האושר הזה!!!"
עכשיו אני
ארקדי דוכין
עכשיו אני כי ההוא הלך
עכשיו אני כי הייתי מוכרח
לתפוס מעלית מלמעלה למטה
זה כמו חללית ללמעלה והלאה
התגעגתי, אז באתי
חסר לכם אידיוט?
חכמים שכמותכם כבר מזמן לא יצא לי לראות
הפחדן שהיה כאן קודם, טוב שהוא הלך
התגעגתי אז באתי אני שמח כל כך
עכשיו אני כי ההוא הלך
עכשיו אני כי הייתי מוכרח, מוכרח...
לתפוס מעלית מלמטה למעלה
זה כמו חללית ללמעלה והלאה
התגעגתי, אז באתי
מגוחך, לא השתניתי
אנשים יפים כמוכם אף פעם לא ראיתי
חבל שאני לא בא לעתים יותר קרובות
התגעגתי אז באתי, לכמה שעות טובות
עכשיו אני כי ההוא הלך
עכשיו אני כי הייתי מוכרח
לתפוס מעלית מלמטה למעלה
זה כמו חללית ללמעלה והלאה
התגעגתי, אז באתי
חסר לכם אידיוט?
חכמים שכמותכם כבר מזמן לא יצא לי לראות
הפחדן שהיה כאן קודם, טוב שהוא הלך
התגעגתי אז באתי אני, שמח כל כך
אני פשוט, שמח
אני פשוט, שמח
אני פשוט שמח!
אין לי מילים לתאר את האושר הזה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה